מצב התעסוקה כיום בכל העולם מורכב וזאת בלשון המעטה והמשרות הטובות והנחשקות נמצאות במרכזי הערים הגדולות באירופה ובארצות הברית וכאשר מסתכלים על ישראל תל אביב היא העיר הגדולה לשם באים לעבוד הערכות כיום מדברות על מעל לחמישים אחוז מהמשרות הממוקמות בערים הגדולות ונוצרת בעיה של מגורים לכל אותם העובדים , אילו שיכולים להרשות לעצמם מגורים בסביבת העבודה הם עשירים ובעלי משרות בודדות במשק.
אז מה עושים? עוברים לגור באחת מהמעגלים של המטרופולין של הערים אך גם לשם יוקר המחיה ועלות הדיור זינקה בשנים האחרונות ולכן גם מעגלים אלו הם כבר לא ברמה של ברי השגה , בישראל הערים רמת גן , גבעתיים , בת ים , חולון , הרצליה , ראשון לציון , פתח תקווה ובני ברק חווים זינוק מחירים אדיר מזה שנים בדומה לעלויות המזנקות במדינת תל אביב ולדור הצעיר ניתן לבחור בין הפריפריה הקרובה לפריפריה הרחוקה , בקרובה הכוללת ערים כגון רמלה ולוד הנמצאים בקירבת מקום התשתיות ורמת החיים נמוכות מאוד מצד שני בפרירפריה הרחוקה המרחק מהווה גורם מכריע בביצוע ההחלטות.
באירופה הנעורה והמפותחת רבים נוסעים מידי יום בין צרפת לבריטניה ולהיך בכדי לקבל משרה מתאימה בה יוכלו להתפרנס ולפעמים נסיעה זו אורכת שעות רבות והעובדה שהם יכולים לעשות זאת היא דוגמה למה מדינה כמו ישראל יכולה לפתח אילו רצתה בכך , ככל שהפיתוח בתחבורה ישודרג כך היכולת לגור במרחקים גדולים יותר יהיה רלוונטי ולא יחסר עבודה לאף אדם.
אם נסתכל על המצב כיום נגלה שאנחנו די מפונקים כלומר אנחנו רוצים לחיות במרכזי הערים במרחק הליכה ממקום העבודה אך איננו מוכנים לשלם את המחיר שנדרש מאיתנו , בעוד בארצות הברית אנשים נוהגים למקום העבודה בכל יום כשעה ובאירופה מעט מעל לחצי שעה הרי שאצלנו גם זה נראה ארוך מתיש ומעל לכל מטרד ולכן אנו רוצים יותר.
אבל האם זה אכן המצב ? האם המצב כל כך נורא או שאנחנו נלחצים בלא סיבה ? האמת היא איפה שהוא באמצע בו נכיר את העובדה שמצד אחד ערים כגון חדרה ונתניה לצד ערי הדרום כבאר שבע וקרית גת כיום קרובים כדי פחות מחצי שעה ברכבת הישר למרכז תל אביב ומצד שני לפעמים בגלל תחבורה ציבורית מקרטעת זמן זה הופך להיות בלתי נסבל ומעל לכל קשה עד בלתי אפשרי לתכנן משימות על פי לוח זמנים משתנה בכל עת.
באופן אירוני לחצות את ירושלים בשעות הצהריים או בשעות העומס יכול לקחת מעל לחצי שעה עם רכב בעוד להגיע מבאר שבע לעבודה בתל אביב ייקח פרק זמן זהה , בין פתח תקווה לתל אביב מפרידה מרחק של כחצי שעה נסיעה , השורה התחתונה היא שאנחנו רוצים הכל בלא לתת כלום והשימוש בתחבורה ציבורית אינה משמשת כתירוץ לעובדה שאנחנו התרגלנו לפינוקים אין סופיים בכל הזדמנות אפשרית , הכאן והעכשיו הוא אורח החיים החדש של המאה העשרים ואחת בדומה לצוענים באירופה.
כדי להתמודד עם בעיות אלו מדינת ישראל עושה מאמצים כדי לתכנן ולהרחיב כבישי גישה לערים הגדולות בפרויקטים נועזים ורציניים לצד פיתוח הדרכים השונות שיאפשרו תנועת רחבים חזקה יותר בשעות העומס , היכולת לשפר כלים אלו יכולה להיות בעלת משמעות רבה עד מאוד על הכלכלה ועל היכולת של אנשים לרכוש בית במיקום טוב ובמחיר סביר.
בחירה מודעת למגורים בבאר שבע או בקרית גת יכולה להיות הדבר הנכון והחכם ביותר לעשות ולבוא כל יום בנסיעה של חצי שעה ברכבת לתל אביב אינו סוף העולם ובמקביל רמת החיים תעלה והיכולת של משפחה לשרוד יגברו אף הם , בשנים האחרונות הקרקעות והנכסים גם במדינות אלו עולים אט אט אך לא במהירות זהה למרכז ובעתיד נראה מחירים זהים למרכז גם בישובי הדרום והצפון וזרם גדול של אנשים יבחר את האלטרנטיות השונות על פני העיר הגדולה שמונעת ופוגעת בפעילויות של חברות חיצוניות.
